תהליך התכנון והבנייה חיוני לצורך הצלחה של פרויקטים בבנייה עצמית. זהו שלב ארוך יחסית, אשר יקבע את אופי העבודה סביב הפרויקט, את התקציב, ובעיקר את איכות התוצאה הסופית. השלב של תכנון בית מתחיל בקביעת צרכים על ידי הלקוח. יש הבדל בין לקוחות הבוחרים מגרש לצורך השקעה, השכרה או מכירה לבין משפחות הבונות בית לצרכי מגורים בלבד. מבחינה טכנית, המהות של שלב תכנון בית כולל הכנת פרוגרמה לתכנון בשיתוף האדריכל. פרוגרמה מגלמת בתוכה באופן מסוים את הצרכים וההעדפות, אך יש לה גם חשיבות מעשית ומיידית. להמשיך לקרוא מה כולל שלב תכנון בית? ←

בחירת מגרש היא השלב החשוב ביותר בתהליך מימוש החלום של בניית בית. בעזרת בחירה נכונה ניתן להבטיח שיפור ברמת החיים, הקטנה של עלויות בנייה, והגדלת ערך הנכס בטווח הקצר והארוך. השיקולים האוביקטיביים המשפיעים על בחירת מגרש הם סביבה מבוקשת, ותנאים המתאימים לאופי הבנייה. שיקול נוסף הנו כלכלי, ומטרתו להגדיר את מסגרת התקציב, אשר אליה יהיו כפופים כל אנשי המקצוע המעורבים בתהליך הבנייה.

יש מספר משתנים הקובעים את איכותו הספציפית של כל מגרש, ואליהם צריך להתייחס כאשר מבצעים את הבחירה:

1. אופי האיזור – בחירת מגרש יכולה להתבצע בצורה עצמאית או לאחר התייעצות עם מתווכים, יזמי נדל"ן וכדומה. בעת בדיקה של אופי האיזור כדאי לשים דגש על סוג האוכלוסיה הנמצאת בסביבה הקרובה והרחוקה. אפשר לבדוק זאת באמצעות דירוג סוציו-אקונומי, המפורסם על ידי הרשות המקומית, או על ידי בחינה של מרקם התושבים. לאחר מכן, יש לברר מהי רמת החיים הקיימת בתוך השכונה ובשכונות צמודות. נושאים נוספים שצריכים לעלות לדיון הם איכות בתי הספר, הגנים ומוסדות הלימוד, שירותים רפואיים, נגישות לתחבורה ציבורית ואופי הבינוי. כדאי לציין גם את רמת הפיתוח הסביבתי, ואת גודל השטחים הירוקים ביחס לשטחים הבנויים.
2. בחינת המגרש – קל יותר לבחור מגרש כאשר מחליטים על איזור מגורים ובנייה אידיאלי. יחד עם זאת, גם השוואה בין מספר מגרשים באותו איזור עשויה ליצור התלבטות קשה. יש לבחון את המגרש לפי תנאים טופוגרפיים, מידת הרעש והסמיכות אל צמתים או נתיבי תחבורה, מטרדים סביבתיים, אופי החצר, כיווני האור ועלויות החימום, הקירור והבידוד שילוו את הבנייה.
3. פוטנציאל תכנון – המטרה העיקרית של בחירת מגרש היא לבנות בית ודירה, שיוכלו לשמור על ערכם לאורך זמן, או אפילו להעלות אותו. השגת המטרה הזו תלויה בפוטנציאל התכנון ההתחלתי של המגרש, ולכן חשוב לבחור אותו על פי הקריטריון הזה. פוטנציאל התכנון נמדד על פי מספר יחידות הדיור שניתן לבנות, תכנית הבניין העירונית, הרשאות לבניית מרתף, חניה מקורה או מחסן חיצוני, הפקעה לטובת שטחים ציבוריים, גובה אגרות הבנייה, וכמובן גובה היטל ההשבחה על הקרקע.

מערכת שיקולים אובייקטיבית

התייעצות עם אדריכל ואנשי מקצוע המכירים מקרוב את הנושא של בחירת מגרש להשקעה או למגורים בישראל יכולה לחסוך המון מאמץ. כדאי לערב את אנשי המקצוע הללו מוקדם ככל האפשר, ולהתייעץ איתם ללא התחייבות. האדריכלים יודעים לשים את האצבע על התאמתו של המגרש לסוג הבנייה המתוכנן.

בסופו של דבר, בנייה על מגרש היא פרויקט בסדר גודל משמעותי אשר רובו תלוי בצרכים ובדרישות של הלקוח. קשה להכריע בצורה אובייקטיבית על מגרש אופטימאלי, משום שיש יתרונות וחסרונות כמעט לכל עסקה, אך הנושאים אותם צריך לבחור נשארים זהים, ולא מומלץ להתפשר עליהם.

ישראל נחשבת מדינה מתקדמת יחסית בענף הבניה, זאת על אף שיש הרבה פרויקטים הנמשכים זמן ארוך מהרגיל. יחד עם זאת, אין ספק כי מגמות וטכנולוגיות חדשות התורמות לעבודה מקצועית של קבלנים, אדריכלים ובעלי עניין נוספים מגיעות לישראל בדיוק כמו למדינות מערביות אחרות.

נתונים אלו מעלים שאלות מעניינות דווקא לגבי שיטות בניה הנהוגות בארץ. חלק מהשיטות עומדות לביקורת בשל חוסר התאמה אל האוכלוסיה והתקציבים, בעוד הרבה שיטות זוכות לתמיכה ממשלתית וציבורית.

כל שיטה והמאפיינים שלה

ישנן שלוש שיטות מרכזיות המתאימות עבור פרויקטים של בניה בסדרי גודל שונים:

• השיטה המסורתית – זו שיטת בניה רגילה המשמשת לבניית בתים בכל גודל. בשיטה הזו חומרי הבניין וחומרי הגלם מגיעים אל האתר עצמו. קבלן מבצע בשיתוף קבלנים נוספים מקימים את הבית או את הבניינים, תוך שהם מתחשבים בתקנות ובהגבלות הקבועות בחוק. בשיטה המסורתית של בנייה יש צורך קודם כל בחפירת יסודות, ולאחר מכן בהרכבה של תבניות וטפסות מעץ ויציקות בטון. חשוב לציין, כי בשיטה המסורתית הנהוגה בישראל הקירות מוקמים מלבנים. בין הקירות ממלאים מלט, והגימורים נעשים באמצעות טיח וצבע. שיטה זו קיימת כבר עשרות שנים, והיא נחשבת מעט מיושנת, איטית, מלכלכת ומרעישה. זו שיטת הבניה הנפוצה בישראל, והיתרונות שלה הן אפשרות לעבודה של פועלים שאינם אנשי מקצוע מנוסים, כמו גם עמידות לאורך זמן ויכולת אטימות ברמה גבוהה מאוד.
• בניה טרומית – זו שיטה חדשה יחסית שנחשבת מתקדמת וחכמה הרבה יותר מהשיטה המסורתית. בשיטה הזו ניתן להקים בתים בצורה מהירה, זולה, נקייה ומקצועית. בניה טרומית גורמת נזק מינימאלי בלבד לסביבה ולבעלי החיים שנמצאים תמיד באיזור מגורים כמו יונים וכ"ו ובצורה זו מבטיחה עמידה בקריטריונים ירוקים. המאפיינים של השיטה הזו הם תהליך תכנון מדויק והפרדה בין הכנת המבנה לבין הקמתו בשטח. בשלב הראשון מתבצע תכנון של המבנה לפרטיו, ולאחר מכן מוזמנים החלקים ממפעל מקצועי. חלקים אלו מורכבים בשטח בשלב השני על מנת ליצור את המבנה המבוקש. הרכבת המבנה מסתיימת תוך זמן קצר, אולם יש צורך במעורבות של בעלי מקצוע מיומנים על מנת להשיג את יתרונות השיטה.
• בניה מתועשת – שיטות בניה אלו משלבות בין הבניה המסורתית לבין הבניה הטרומית. את יסודות הבניין בונים בשיטה קונבנציונאלית רגילה, אך את קירות המבנה והתקרה מזמינים דרך מפעל בדיוק כמו בשיטה הטרומית. היתרון של השיטה הוא התאמה אידיאלית למבנים גדולים אשר לא תמיד מאפשרים שינוע לוגיסטי של חלקים מהמפעל עד השטח. כך לדוגמא ניתן לבנות בשיטה הזו גשרים, בניינים גבוהים במיוחד, מפעלים רבי קומות וכדומה. היתרונות של בניה מתועשת הם שיפור איכות הבניה, מינימום של פגיעה באיכות הסביבה והנפקת תוצרים מהירים בעלות נמוכה. החסרונות הם צורך בבחירת חברה מקצועית ומנוסה אשר תדע לעמוד בדרישות של אדריכלים, יזמים ומזמיני העבודה.